פוטותרפיה לטיפול בחרדות ומהי אשליית השליטה?

_{זמן קריאה משוער: 5 דקות}

מלחמה מביאה מלחמה

השבוע קמתי באחד הבקרים, נכנסתי לחדר כלשהו בבית ולהפתעתי (!) גילית שם ג'וק מת. אחרי שנבהלתי ונגעלתי ממנו, פיניתי אותו לפח והמשכתי את היום כרגיל…
למחרת בבוקר, נכנסתי לאותו חדר בבית, המבט שלי פנה באופן אוטומטי לאותה הנקודה בה יום קודם חיכתה לי הפתעה, כאילו יש איזה חוק יקומי שג'וקים תמיד מתים באותו מקום… 

חייכתי לעצמי כשהבנתי מה קורה, זיהיתי שאני בעצם מפחדת, לא רוצה הפתעות ולכן נכנסתי ברוח קרב, חדורת מטרה ומוכנה לכל תרחיש – אף ג'וק לא יפתיע אותי פה!
השטח היה נקי והמשכתי הלאה ביום…

אתמול אותו מקרה חזר על עצמו אבל בחדר אחר בבית (זו העונה הזו בשנה) והתגובה שלי הייתה זהה: ראיתי ג'וק מת, הופתעתי, נגעלתי, פיניתי אותו לפח. למחרת בבוקר אותו לופ מחשבתי והתנהגותי המשיך, ניגשתי לאותה פינה בבית ובדקתי באותה נקודה בדיוק האם גם היום יש שם הפתעה עבורי?
הלופ הזה הוא תוצאה של מה שמכונה "אשליית השליטה", שכבר אסביר עליה.

המקום שממנו פעלתי הוא מקום הישרדותי וחסר מודעות, שחושב שאם הוא יהיה דרוך ומוכן, הוא יוכל להימנע מהפתעות לא נעימות ולשלוט בחיים!
אבל… ההפך הוא הנכון.

ככל שאנחנו פועלים יותר מתוך המקום הזה, קורים שני דברים:
1. מה שאנחנו שמים עליו את הפוקוס גדל. כלומר, ככל שאנחנו מעצימים ומשמרים את התדר הלוחמני, אנחנו כמו מסמנים ליקום שאנחנו מבקשים עוד מהדבר הזה. אם היקום (אפשר להחליף את המילה "יקום" ב"תת המודע") מבין שאנחנו מוכנים וערוכים למלחמה, הוא עלול לייצר עבורנו שדה קרב (ריבים, חיכוכים וכד').

2. כשאנחנו מנסים לייצר שליטה, אנחנו בעצם מייצרים התנגדות. התנגדות שמייצרת חסימה אנרגטית ותודעתית, המונעת מכל סוגי ההפתעות להגיע לחיינו, גם כאלו מהסוג הנעים והמשמח שאנחנו כן רוצים.
הזדמנויות חדשות קיימות כל הזמן. הבעיה היא שכשאנחנו חסומים, פשוט לא נוכל לשים לב אליהן ולזהות אותן כהזדמנויות חדשות.

אשליית השליטה

אשליית השליטה הוא מצב בו אנחנו אנחנו חושבים שיש לנו שליטה גדולה יותר בחיים ממה שיש לנו בפועל. היא מתקיימת במצבים בהם יש פער בין המחשבה והתפיסה שלנו לבין המציאות החיצונית. או במילים אחרות, ברגעים של חרדה.

במצבים בהם אנחנו מרגישים מאויימים, מנגנוני ההגנה שלנו מופעלים. מנגנון הגנה הוא מנגנון הישרדותי, וכשמו כן הוא, מטרתו היא לעזור לנו לשרוד ולהישאר בחיים.
המוח שלי, למשל, תרגם את המפגש המפתיע עם הג'וק, כמאיים, והוליד את הרעיון שאוכל להימנע מתחושת האיום אם אוכל להיערך למפגש עם גו'ק על ידי שאגש לאותו המקום בו נתקלתי בו לפני כן.
כשהמנגנונים שלנו פועלים, הם כמו משתלטים עלינו ולוקחים אותנו תחת חסותם. הם משפיעים על כל המערכות בגוף ואפילו על הראייה שלנו. זאת אומרת שכשאנחנו בחרדה, אנחנו נושמים אחרת, אנחנו חושבים אחרת ואפילו רואים אחרת.

מצבים כאלו, הם לרוב בלתי נמנעים. אין לנו שליטה על המציאות החיצונית אבל יש לנו אפשרות לשלוט בתגובות שלנו אליה. ככל שאנחנו מכירים את עצמנו טוב יותר, כך אנחנו מגדילים את הסיכויים שנצליח להרגיע את המערכת שמופעלת על ידי מנגנוני ההגנה ונוכל להחזיר את השליטה העצמית.

ניתן להסתכל על התמכרויות למיניהן, OCD, הפרעות אכילה, פרפקציוניזם והפרעות חרדה שונות, כעל אסטרטגיות הישרדות, שהמוח והנפש מצאו כדי להגן על עצמן מפגיעות.
אנשים שסובלים מההפרעות האלו מונעים בבסיס, מאותן מחשבות אשלייתיות שמייצרות תחושת שווא של שליטה.
מדובר באסטרטגיות שבטווח הקצר (מאוד) נותנות תחושה של הגנה ושליטה ואילו לטווח הארוך הן הרסניות ופוגעות באיכות החיים.

הדרך היעילה ביותר שאני מכירה לשיפור איכות החיים, לסובלים מחרדות, היא על ידי עבודת מודעות. הטיפול וההתמודדת איתן נעשים באמצעות חקירה מעמיקה של הדפוסים האישיים, היכרות עם מנגנוני ההגנה ומציאת אסטרטגיה נוספת להתמודדות.

איך טיפול בצילום יכול לעזור?

טיפול באמצעות צילום הוא טיפול רגשי, בו אנחנו נעזרים בכל מה שקשור לצילום ולתמונות.
אפשר לעבוד במהלכו עם צילום פעיל, כלומר המטופל מצלם בעצמו במהלך הפגישות, או ביניהן ויחד עם המטפל, מתבוננים בתמונות שצילם.
מעבר לתוכנן של התמונות ומה שמצולם בהן, תהליך הצילום עצמו יכול לספק מידע רלוונטי אודות אותם מנגנוני הגנה שאנחנו רוצים להכיר מקרוב.

זוכרים שבזמן חרדה המערכות בגוף עובדות אחרת? תארו לכם מה קורה כשאנחנו מצלמים ברגעים שאנו בחרדה…
המצלמה מצלמת את המציאות החיצונית כפי שהיא מתקיימת באותו רגע, ללא הפרשנות שאנחנו מעניקים לה וללא חרדה. היא כלי שיכול לעזור לנו להתבונן ולאבחן בדיוק את השוני הזה שמתרחש בין מצב של רגיעה למצב של חרדה/לחץ/מתח וכו'.
אם נתבונן בתמונות שצילמנו ברגעים בהם לא היינו ב100% מודעות ברגע הצילום, נוכל ללמוד המון על עצמנו!

הדפוסים שלנו באים לידי ביטוי בתמונות שאנחנו בוחרים, באופן שאנחנו מצלמים ובפרשנות שיש לנו לגבי אותן תמונות.
בנוסף, פעולת הצילום מאפשרת לנו ליצור קשרים חדשים במוח. בכל פעם שאנחנו מצלמים אנחנו משדרים לאותו חלק הישרדותי במוח, את המסר שאנחנו בשליטה, מאפשרים לעצמנו לקחת פיקוד ולהשהות את התגובות האוטומטיות שלנו.
לאט לאט אנחנו מרחיבים את טווח אפשרויות התגובה שלנו ולומדים להכיל את רגעי חוסר השליטה על ידי קבלה ונוכחות. 

לסיכום, אשליית שליטה היא מנגנון הגנה הישרדותי שמונע מאיתנו שליטה בסיטואציה. לעומת זאת, תחושת שליטה אמיתית מושגת על ידי עבודה אישית – תודעתית עמוקה, שמאפשרת היכרות עם המנגנונים והדפוסים שלנו.

חיים בהם יש לנו חוויה של שליטה שמגיעה מתוך איזון, ביטחון וחיבור לעצמנו הם ברי השגה. המצלמה והתמונות שאנחנו מצלמים באמצעותה הם כלי שיכול לעזור לנו לראות אחרת וללמוד להגיב אחרת.

כנראה שגם בפעם הבאה שאפגוש ג'וק (חי או מת) הוא יבהיל אותי ויהווה עבורי תזכורת למוגבלות שלי בנוגע למציאות החיצונית, אבל איזה מזל שבמציאות הפנימית יש לנו חופש מלא ואינסוף אפשרויות!