ההבדל בין צלם לבין פוטותרפיסט

צלם צריך להוציא את מושא הצילום שלו באופן הכי טוב שאפשר.
בין אם מדובר בצילומי תדמית או צילומי מוצר – המטרה מקדשת את האמצעים.
יש לרשותו מגוון כלים שאיתם הוא עובד כדי להגיע לתוצאה הרצויה.
הוא יכול לבחור את התאורה, את העדשה איתה הוא מצלם ואת זווית הצילום, את הרקע, הקומפוזיציה (היחסים בין האובייקטים), הצבעוניות וכו'.

ההתמקצעות שלו באה לידי ביטוי ביכולת שלו לשלוט בכל הפרמטרים האלו, כך שישרתו את הצילום.
כלומר, הוא משתמש בצורה כדי להיטיב עם התוכן.

עבודתו של הפוטותרפיסט היא לעזור למטופל להבין את נפשו.
התפקיד של מטפל (כפי שאני תופסת אותו) הוא ללוות את המטופל בתהליך של גילוי עצמי, לצד פיתוח היכולת להתבונן בנפשו בסקרנות ובאופן שיקדם אותו לעבר ריפוי.
נפש האדם מורכבת מחלקים, שמתגלים בצורה שאינה ניתנת לשליטה מוחלטת ובאופן שאינו לינארי וידוע מראש. עבודה עם הנפש מורכבת ועדינה כמו עבודה עם אור.

ההתמקצעות של הפוטותרפיסט באה לידי ביטוי ביכולת שלו להתבונן על חלקי הנפש השונים של המטופל ויחד עם המטופל, בזמנים בהם התאורה גרועה, הקומפוזיציה לא מוגדרת, העדשה מלוכלכת והצבעוניות הופכת לשחור לבן.

הפוטותרפיסט משתמש בצילום כדי להבין טוב יותר את עולמו הפנימי של המטופל.
התאורה, זווית הצילום, הרקע, הקומפוזיציה, הצבעוניות וכו', כל אלו הם כלי עזר, דרכם חלקי הנפש יכולים להתגלות. הם אמצעי להשגת המטרה, שבמקרה של טיפול – היא השגת תמונה ברורה יותר.

אין לפוטותרפיסט מטרה להוציא את המטופל צלם מקצועי/טוב יותר מאיך שנכנס, אלא להוציא אותו אדם עם יכולת התבוננות עצמית (אינטרוספקציה) חדה ומפותחת יותר.