קריאה להתמרה

כולנו אלכימאיים – יש לנו יכולת להפוך אנרגיה אחת לאחרת. קוראים לזה התמרה
וזהו אחד הדברים הכי משמעותיים שעושים בטיפול.

הטקסט הזה שאתם קוראים הוא התמרה של המחשבות שלי לצורה של מילים ושל אותיות.
תסתכלו לדוגמה על מערכת העיכול שלנו, אנחנו מכניסים לה אנרגיה, היא מפרשת אותה
בצורה אוטומטית (מבלי שנתערב), מפרקת אותה לגורמים, יודעת כיצד לחלק את האנרגיה
שקיבלה לתאים שזקוקים לה ומשליכה את הפסולת שלא משמשת אותה.

בדיוק באותו אופן הנפש שלנו עובדת: מפרשת בצורה אוטומטית אירוע מסויים, מפרקת
אותו למחשבות ורגשות ובהתאם לכך בוחרת כיצד לנהוג ולהגיב. אבל מה קורה כשמשהו
בתהליך לא פועל כהלכה, כשתהליך העיכול הטבעי משתבש ויוצא מאיזון?
ואיך בכלל יכול לקרות מצב שבו תהליך טבעי יוצא מאיזון? הרי הטבע שואף לאיזון תמידי…

המקום בו הדברים יכולים להשתבש הוא בתפיסה שלנו אותם, בפרשנות שאנחנו מעניקים
לדברים, לאירועי החיים שלנו. הפרשנות שלנו היא המקור ל"צרות", שם יכול להתחיל
להיווצר בלאגן, כאוס במערכת, תקיעויות, כאבים, מחלות וכו'.

האלכימיה שאני מדברת עליה, מתקיימת בתודעה לפני שהיא מתקיימת בחומר. אם אנחנו לא
מצליחים לעכל אירועי חיים מסויימים, זה אומר שישנה אנרגיה שלא עברה במערכת כמו
שהיא אמורה והיא זו שמייצרת בלאגן. אותו בלאגן, אנרגיה שלא הגיעה ליעדה, היא זו
שמייצרת גם את מציאות חיינו. בין אם מדובר בקושי נפשי/פיזי/מציאות חיים מורכבת
וסבוכה.

אבל אנחנו אלכימאיים, זוכרים? כלומר, יש לנו יכולת לעבוד עם אנרגיה ולהוביל אותה,
יש לנו יכולת לבחור אם אותה אנרגיה תנהל אותנו או שאנחנו נלמד לנהל אותה. כל זה
מתאפשר אחרי שנאפיין אותה ונכיר אותה מקרוב. כלומר, אחרי שנכיר את עצמנו ונדע
לאפיין את עצמנו, בדיוק כמו שהגוף שלנו ומערכת העיכול שבתוכו יודעים לעבוד יחד
בסנכרון מושלם.

אני זוכרת שכחליתי כילדה, במחלות כאלו ואחרות, שגררו ביקור אצל רופא המשפחה,
הרגשתי שיש בתוכי חלק שלא מקבל מענה. חלק סקרן ששואל – אבל למה?!אוקיי, בסדר,
יש חיידקים, וירוסים, נסיבות שמובילות למחלה.
אבל למה דווקא בגרון ולא בבטן?
למה דווקא כשההורים שלי בחו"ל ולא כשהם בארץ?
למה דווקא ביום הכי שמח בשנה ולא ביום אחר?!

היה בי חלק, קול פנימי, שלא הסתפק בתשובות האלו, שמדובר בנסיבות חיצוניות בלבד.
אפשר לקרוא לו אינטואיציה/הדרכה/"אני גבוה", מה שמתאים לכם.לכ-ו-ל-נ-ו יש קול כזה,
שיודע לפנינו וחכם מאיתנו. בדיוק מהסיבות האלו, הוא לא מרפה ועושה ה-כ-ל כדי
שנשמע אותו, הוא לא מוותר עלינו אף פעם.
אם הוא לוחש ולא שמענו, הוא יצעק עד שלא תהיה לנו ברירה אלא להתייחס אליו.

אותו קול גדל וגדל… עד שלא הייתה לי ברירה אלא להקשיב לו. הקשבתי לו מתוך מצוקה,
מתוך חוויה של הרבה בלבול, בלאגן וכאוס כללי. בדיעבד הבנתי שהוא קרא לי לחקור כדי
למצוא תשובות שיאפשרו לי לחיות טוב יותר.

צילום היא אחת הדרכים שמצאתי כדי לעשות סדר בבלאגן. האפשרות לצלם איפשרה לי
לחקור ולנהל דיאלוג עם אותו בלבול פנימי. בהתחלה צילמתי וצילמתי מבלי להבין כלום
ובלי לפרש. לא מה אני מצלמת ובטח לא למה. דימויים חסרי היגיון שלא ידעתי להסביר.
עם הזמן, ההבנה החלה להתגבש בתוכי, אחרי שהצלחתי לתעל את האנרגיה שהייתה
תקועה בתוכי החוצה, לדימויים חיצוניים, לתמונות, התפנה לי מקום.
יכולתי להתבונן בתמונות ולהתחיל לראות מה קורה בתוכי, מי נגד מי. למדתי להתבונן על
"מערכת העיכול הנפשית – תודעתית שלי" ולהכיר אותה.

תהליך כזה של פירוק והרכבה הוא תהליך שמתרחש באופן טבעי ככל שאנחנו גדלים,
מתבגרים ומפתחים מודעות. ועדיין, לא תמיד ההתפתחות שלנו זורמת בצורה חלקה
וטבעית כפי שהיינו מצפים ממנה. אנחנו לא רק גופנפש, אנחנו גם נשמה שיש לה לה מסע
לעבור בחיים האלה. מסע שבשביל לעבור אותו, יש חוויות שעלינו לעבור כדי לצאת מהצד
השני מפותחים יותר.
טראומות, נסיבות חיים, פרשנות לא נכונה, סביבה לא מיטיבה ועוד, הם גורמים שמפרים את
האיזון ומקשים עלינו במסע החיים.

אם אנחנו לא מצליחים להיות בקשר רציף ולשמוע את הקול הפנימי שמכוון אותנו, או אם
אנחנו שומעים אותו אבל לא מצליחים להבין או לנהוג לפיו, כנראה שנחווה קושי, תסכול
וסבל.
האחריות לתת מענה לקולות המושתקים בתוכנו, היא החובה שלנו כדי לחיות חיים מלאי
אהבה, חיי בריאות, רווחה ושפע.
טיפול הוא מקום מצוין לפתח סקרנות לקול הזה, להעיר אותו לחיים ולהקשיב למה שיש לו
לספר לנו ואולי השתקנו כל חיינו. נדרש אומץ לחיות בעוצמה, לחיות חיים כפי שאחנו
רוצים ולקחת אחריות על מציאות חיינו, אבל זה אפשרי בהחלט.

אם אתם מרגישים שמשהו נדלק בכם מבפנים לקריאת המילים האלו, אם אתם מזהים
התרחשות פנימית כלשהי, אולי זו קריאה שהגיע הזמן לזוז/לחקור/להתחיל טיפול.