לחוש הריח יצא שם טוב. הוא ברגע יכול להחזיר אותנו לילדות, לגרום לנו להרגיש שאנחנו בשנה אחרת, בעולם אחר. הוא מדליק אותנו לפני שאנחנו מספיקים להגיד ספידי גונזלס!
אז תדעו שגם חוש הראייה לא פראייר!
כל דבר שאי פעם צילמנו וכל תמונה שראינו, שמורים בארכיון שלנו.
כשאנחנו מצלמים תמונה דומה לאחת שכבר צילמנו פעם, משהו נדלק במוח, הוא נזכר.
זה בדיוק מה שקרה לי עם התמונות האלה. את הפרח הפיצי שמימין צילמתי לפני כמה שנים.
את התמונה עם הפרח הגדול יותר, צילמתי לפני כמה ימים. ישבתי במרפסת ברגע של שעמום והפרח הזה היה כל כך יפה שרציתי לצלם אותו (לא צריך הרבה כדי לשכנע אותי). התלבטתי איך לצלם ותוך כדי הנסיונות, החזקתי אותו ביד וצילמתי.
פתאום נזכרתי! קפצה לי לראש התמונה של הפרח הקטנצ'יק הזה שצילמתי לפני כמה שנים ואיתו עלו וצפו זכרונות נוספים מאותו יום. יום שביליתי עם חברה במקום שקרוב ללבי, מה שהוביל לרצף של זכרונות ילדות נוספים, שכנראה לא היו עולים אם לא הייתי מצלמת את הפרח ברגע של שעמום.
זו דוגמה אחת לאיך צילום אקראי יכול לסחוף אותנו ולהגיע למקומות רגשיים עמוקים ברגע.
מהותה צילום 